Moed Katan 15

Kapitel 15

א דהא עצים ואבנים בעלמא לא מטמאו והכא מטמאו

1 sonst sind Holz und Steine nicht verunreinigungsfähig, diese aber sind verunreinigungsfähig. –

ב ורבי אמר אצטריך דאי כתב רחמנא וביום הראות בו הוה אמינא לדבר מצוה אין לדבר הרשות לא כתב רחמנא וצוה הכהן

2 Und Rabbi!? – Er kann erwidern: [beide Schriftverse] sind nötig. Würde der Allbarmherzige nur geschrieben haben: und am Tage, da es an ihm gesehen wird, so könnte man glauben, nur zu einer gottgefälligen Handlung, nicht aber zu Freigestelltem, daher schrieb der Allbarmherzige auch: so befehle der Priester.

ג ואי כתב רחמנא וצוה הכהן הוה אמינא הני אין דלאו טומאה דגופיה אבל טומאה דגופיה אימא מיחזא חזיא ליה צריכא

3 Und würde der Allbarmherzige nur geschrieben haben: so befehle der Priester, so könnte man glauben, nur [beim Hausaussatz], wo die Unreinheit nicht an seinem Körper haftet, nicht aber bei der an seinem Körper haftenden Unreinheit, so lehrt er uns.

ד אמר מר יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו

4 Der Meister sagte: An manchem Tage hast du es zu sehen, und an manchem Tage hast du es nicht zu sehen.

ה מאי משמע אמר אביי א"כ ליכתוב רחמנא ביום מאי וביום שמע מינה יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו

5 Wieso geht dies hieraus hervor? Abajje erwiderte: Die Schrift könnte ja sagen am Tage, wenn es aber und am Tage heißt, so schließe hieraus, daß du es an manchem Tage zu sehen hast und an manchem Tage nicht zu sehen hast.

ו רבא אמר כולה קרא יתירא הוא דא"כ לכתוב רחמנא ובהראות מאי וביום שמע מינה יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו

6 Raba erwiderte: Das Schriftwort ist überhaupt überflüssig; die Schrift könnte ja sagen: und wenn es gesehen wird, wenn es aber heißt: und am Tage, so schließe hieraus, daß du es an manchem Tage zu sehen hast, und an manchem Tage nicht zu sehen hast. –

ז ואביי ההוא מיבעי ליה ביום ולא בלילה

7 Und Abajje!? – Dies deutet darauf, daß es nur am Tage und nicht nachts erfolge. –

ח ורבא ביום ולא בלילה מנא ליה נפקא ליה (ויקרא יג, יב) מלכל מראה עיני הכהן ואביי ההוא מיבעי ליה למעוטי סומא באחת מעיניו

8 Woher entnimmt Raba, daß es nur am Tage und nicht nachts erfolge? – Er folgert es aus [dem Verse]: wohin die Augen des Priesters blicken. – Und Abajje!? – Dies schließt den auf einem Auge Blinden aus. –

ט ורבא נמי מיבעי ליה להכי אין הכי נמי

9 Aber auch nach Raba ist es ja hierfür zu verwenden!? – Dem ist auch so. –

י ואלא ביום ולא בלילה מנא ליה נפקא ליה (ויקרא יד, לה) מכנגע נראה לי בבית לי ולא לאורי

10 Woher entnimmt er nun, daß es nur am Tage und nicht nachts erfolge!? – Aus [dem Schriftverse:] etwas wie Aussatz erscheint mir an meinem Hause, mir, nicht aber vor meiner Beleuchtung. –

יא ואביי אי מהתם הוה אמינא הני מילי טומאה דלאו דגופיה אבל טומאה דגופיה אפילו לאורו נמי קא משמע לן:

11 Und Abajje!? – Wenn nur hieraus, so könnte man glauben, nur bei einer Unreinheit, die nicht an seinem Körper haftet, bei einer Unreinheit aber, die an seinem Körper haftet, auch vor seiner Beleuchtung, so lehrt er uns.

יב <big>מתני׳</big> ועוד אמר ר' מאיר מלקט אדם עצמות אביו ואמו מפני ששמחה היא לו

12 FERNER SAGTE R. MEÍR, MAN DÜRFE DIE GEBEINE SEINES VATERS UND SEINER MUTTER ZUSAMMENLESEN, WEIL DIES FÜR IHN EINE FREUDE IST;

יג ר' יוסי אומר אבל הוא לו

13 R. JOSE SAGT, DIES [ERWECKE] IN IHM TRAUER.

יד לא יעורר אדם על מתו ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום:

14 DREISSIG TAGE VOR DEM FESTE DARF MAN ÜBER SEINEN VERSTORBENEN KEINE KLAGE UND KEINE TRAUER VERANSTALTEN.

טו <big>גמ׳</big> ורמינהו המלקט עצמות אביו ואמו הרי זה מתאבל עליהם כל היום ולערב אין מתאבל עליהן ואמר רב חסדא אפילו צרורין לו בסדינו

15 GEMARA. Ich will auf einen Widerspruch hinweisen: Wer die Gebeine seines Vaters und seiner Mutter zusammenliest, trauere über sie den ganzen Tag, und abends trauere er nicht mehr. Hierzu sagte R. Hisda: Selbst wenn sie in einem Laken eingehüllt sind!?

טז אמר אביי אימא מפני ששמחת הרגל עליו:

16 Abajje erwiderte: Lies vielmehr: weil man durch das Fest in freudiger Stimmung ist.

יז ולא יערער על מתו: מאי לא יערער על מתו אמר רב כד הדר ספדנא במערבא אמרי יבכון עמיה כל מרירי ליבא:

17 KEINE KLAGE VERANSTALTEN. Was ist dies für eine Klage? Rabh erwiderte: Wenn im Westen der Trauerredner zurückkommt, ruft er: Weine mit ihm jeder, der betrübten Herzens ist.

יח קודם הרגל שלשים יום: מאי שנא שלשים יום

18 DREISSIG TAGE VOR DEM FESTE. Weshalb dreißig Tage?

יט אמר רב כהנא אמר רב יהודה אמר רב מעשה באדם אחד שכינס מעות לעלות לרגל ובא ספדן ועמד על פתח ביתו ונטלתן אשתו ונתנתן לו ונמנע ולא עלה באותה שעה אמרו לא יעורר על מתו ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום

19 R. Kahana erwiderte im Namen R. Jehudas im Namen Rabhs: Einst hatte jemand Geld für die Wallfahrt reserviert, und als ein Trauerredner an die Tür herankam, nahm seine Frau das Geld und gab es ihm, sodaß jener nicht zur Wallfahrt ziehen konnte. Um diese Zeit bestimmten sie, daß man dreißig Tage vor dem Feste keine Klage und keine Trauer veranstalte.

כ ושמואל אמר

20 Šemuél erklärte:

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel